החלטה בתיק בר"ע 25974-03-13

סגן הנשיאה, השופט יגאל  פליטמן

1.     לפניי בקשה למתן רשות הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת חנה טרכטינגוט ונציגת הציבור אלה בלאס; ע"ר 33703-11-12) מיום 14.2.13, בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת רשם בית הדין האזורי בתל אביב יפו (הרשם תומר סילורה; ס"ע 3339-09-12; להלן - החלטת הרשם), אשר דחה את בקשת המבקשת לסילוק התביעה, אשר הוגשה נגדה, על הסף.

2.     בבית הדין האזורי מתבררת תביעת המשיב כנגד המבקשת בגין אי תשלום שכר עבור שעות נוספות. המשיב, אשר עבד אצל המבקשת כנהג תובלה, טען בכתב תביעתו (להלן - כתב התביעה) כי המבקשת לא שילמה לו שכר שעות נוספות מעבר ל -8.5 שעות עבודה. בעוד המשיב עבד אצל המבקשת, בימים א-ה, 12 שעות בכל יום, ולפעמים למעלה מכך.

3.     המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף על פי תקנה 45(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991, מן הטעם כי עוד ביום 2.8.12 (חודש לפני הגשת התביעה) נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המבקשת לבין ההסתדרות ועד עובדי המבקשת אשר הסדיר, בין היתר, את התמורה המיוחדת שתשולם לנהגי טריילר במבקשת, בכפוף לויתור סופי, ובלתי חוזר על כל טענה כנגד המבקשת שעילתה תשלום גמול שעות נוספות, עבור התקופה שעד ליום 1.8.12. המשיב טען, בתגובה לטענות המבקשת, כי הוא עובד בשורות המבקשת החל מיום 28.11.10 וכי במשך כל תקופת עבודתו לא שולם לו שכר בגין שעות נוספות, בניגוד לקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, המהווה חוק מגן שלא ניתן להתנות עליו וכי הוראותיו גוברות על כל הסכם, לרבות ההסכם הקיבוצי הנטען. עוד טען המשיב כי התוספת המדוברת בהסכם הקיבוצי לא משקפת את השכר לו זכאי המשיב בגין השעות הנוספות וכי הטעו אותו ולא הסבירו לו את משמעות ההסכם.

4.     בהחלטתו, דחה רשם בית הדין האזורי את הבקשה לסילוק על הסף. הרשם הפנה להלכה הפסוקה לפיה מדיניות בית הדין לעבודה היא ליתן סעד של סילוק על הסף במשורה וביד קמוצה ולעולם להעדיף את בירור התובענה לגופה. בנסיבות אלה, הגם שטענות המבקשת כבדות משקל ונסמכות על הוראות הסכם קיבוצי מיוחד - שנחתם בין המבקשת, מצד אחד, לבין ההסתדרות, בכובעה כמייצגת העובדים מצד שני, לבין ועד עובדי המבקשת, מהצד הנוסף - סבר הרשם כי אין מקום להורות בשלב זה על דחית התביעה ויש לבחון את נפקות הוראות ההסכם הקיבוצי בהליך משפטי ראוי. נקבע כי בין היתר יש לבחון האם ההסכם נרשם כדין אצל רשם ההסכמים הקיבוצים, לבחון את נסיבות החתימה על ההסכם הקיבוצי וכיוצא באלה. עובדות שדינן להתברר בשלב שמיעת הראיות. הרשם הבהיר כי בהתאם לפסיקה בית הדין לא יתערב בתוכנו של הסכם קיבוצי, שכן יש באותה התערבות " פגיעה באוטונומיה של הרצון וחופש החוזים". אולם, הסכם קיבוצי דינו ככל הסכם אחר וחלים עליו דיני החוזים הכללים אשר נתונים לביקורת משפטית. לאור האמור, קבע רשם בית הדין האזורי כי, לא ניתן בשלב המקדמי, חרף הוראות ההסכם הקיבוצי, להורות על מחיקת התביעה כנגד המבקשת ויש לאפשר לבית הדין לבחון את נפקות הוראות ההסכם הקיבוצי בהליך משפטי מלא. המבקשת הגישה ערעור על החלטת הרשם לבית הדין האזורי.

5.     בית הדין האזורי דחה הערעור וקבע כי סעד סילוק על הסף ניתן במשורה במקרים חריגים וכי כדי שבית הדין יאות למחוק תביעה על הסף חייב בית הדין להיות משוכנע כי גם אם יוכיח תובע את כל אשר הוא טוען בכתב תביעתו, לא יהיה בכך כדי להועיל לו, מאחר שאין באותה מסכת עובדות כדי ליצור עילת תביעה. אולם, אין לתת סעד סילוק על הסף במקרה זה. משאין לומר בוודאות כי גם אם יוכיח המשיב את כל טענותיו בכתב התביעה לא יהיה בכך כדי ליצור עילת תביעה. אכן בכתב התביעה לא הזכיר המשיב את קיומו של ההסכם הקיבוצי. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם בשלב זה מטענות ההגנה כנגד ההסכם הקיבוצי העולות מתשובות המשיב לבקשה לסילוק על הסף ומתגובתו לערעור המבקשת. כך למשל, התמורה שניתנה בהסכם הקיבוצי לויתור על הזכות לשכר ולגמול שעות נוספות אינה ריאלית ואין בה כדי לפצות על הגמול לו זכאי המשיב או כי המשיב, כחבר ועד, בחותמו על הנספח להסכם הקיבוצי לא הוצג בפניו ההסכם הקיבוצי. בית הדין קבע כי מדובר בטענות המשלבות טענות עובדתיות ומשפטיות, אשר מן הראוי להכריע בהם לאחר הליך משפטי מלא. בית הדין חייב המבקשת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ש"ח. על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המבקשת בקשת רשות ערעור לבית דין זה.

6.     המבקשת טענה בבקשת לרשות ערעור כיבעקבות משא ומתן ממושך נחתמו בין הנהלת המבקשת לבין ההסתדרות שני הסכמים קיבוציים: הסכם מיום 21.3.12 בו נקבעו סדרי עבודה ותגמול לנהגי הטריילר; הסכם מיום 2.8.12, חודש לפני הגשת כתב התביעה, בו הוסדרו המחלוקות בין הצדדים בגין העבר (להלן - ההסכם מיום 2.8.12). לטענת המבקשת, בשני ההסכמים ועד נהגי הטריילר, בו המשיב חבר, שימש כצד. בהסכם מיום 2.8.12 נקבע כי בכפוף לתשלום תמורה מוותרים הנהגים באופן סופי על כל דרישה שעילתה תשלום גמול בגין שעות נוספות עד ליום 1.8.12. המבקשת ציינה כי כלל נהגי הטריילר, לרבות המשיב, חתמו על מסמך בו נרשמה הסכמתם להוראה המעוגנת בהסכם 2.8.12. המשיב נמנע מלציין בכתב התביעה את הסכם 2.8.12 ולכן תביעתו, כך לטענת המבקשת, נגועה בתרמית. טענת המשיב לפיה הוטעה נטענה בעלמא, כך לטענת המבקשת. עוד טענה המבקשת כי לא יתכן שלאחר כריתת הסכם קיבוצי, במסגרתו מוותרים עובדים על תביעות, יהיה מעביד חשוף לתביעות אישיות של עובדים. המבקשת הדגישה כי למשיב שולמה התוספת המיוחדת הקבועה בהסכם. המבקשת גרסה כי המשיב, כחבר ועד, יכול היה להעלות טענות עוד בטרם נחתם ההסכם הקיבוצי או מיד עם חתימתו. בית הדין קמא, כך לטענת המבקשת, לא התייחס לנזק העלול להיגרם למבקשת בדחיית הערעור, אשר תהיה חשופה לתביעות אישיות מצד כלל הנהגים. המבקשת סברה כי התערבות בית הדין בהסכם הקיבוצי תפגע ביחסי העבודה הקיבוציים במבקשת. עוד טענה המבקשת כי בית הדין האזורי שגה עת פסק הוצאות למשיב.

7.     לאחר שנתתי דעתי לבקשה ולכלל חומר התיק, אני מחליט שאין ליתן רשות ערעור בבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, נוהגים בתי הדין לעבודה זהירות יתרה בעניין של סילוק על הסף. הכלל הוא כי למעט מקרים חריגים, יעדיף בית הדין את בירור התובענה לגופה (ראו, למשל, עב"ל 530/07 ורה עבדאללה - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (ניתן ביום 10.12.2008); דב"ע נב/ 217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 14; ע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ'(2) 668, 671). לא מצאתי כי המקרה שלפניי מהווה מקרה חריג המצדיק סטייה מכלל זה.

8.     צדק בית הדין האזורי בפוסקו כי לא ניתן לקבוע בוודאות שגם אם המשיב יוכיח את כל טענותיו בכתב התביעה לא יהיה בכך כדי ליצור עילת תביעה וכי לא ניתן להתעלם בשלב זה מטענות ההגנה כנגד ההסכם הקיבוצי העולות מתשובת המשיב לבקשה לסילוק על הסף ומתגובתו לערעור. בכלל זה הטענה בדבר שיעור תמורה אשר ניתנה בהסכם הקיבוצי לויתור על הזכות לשכר ולגמול שעות נוספות אינה ריאלית. אשר על כן, לא מצאתי צידוק להתערב במסקנת בית הדין האזורי לפיה למשיב טענות עובדתיות ומשפטיות, אשר מן הראוי להכריע בהן לאחר הליך משפטי מלא. לאור האמור, לא מצאתי כי ישנה הצדקה למתן רשות הערעור.

9.     סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, לא ניתן צו להוצאות.

ניתנה היום,  ז' ניסן תשע"ג (18 מרץ 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: